קשיי הליכה -- "מודה לקב"ה על ששמעתי אותה, זה ממש לא יאומן"

תקציר שאלת המאזין/ה
מאזינה, שסבלה מבעיות מקשיי הליכה במשך 3 שנים, מספרת כי בזכות הטיפול של  יונה היא אדם אחר לגמרי. היא מציינת שהיא לא מאמינה עד כמה שינוי תזונתי הצליח להקל על מכאוביה ואפשר לה לשוב ללכת.

תמצית: מאזינה, שסבלה מבעיות מקשיי הליכה במשך 3 שנים, מספרת כי בזכות הטיפול של  יונה היא אדם אחר לגמרי. היא מציינת שהיא לא מאמינה עד כמה שינוי תזונתי הצליח להקל על מכאוביה ואפשר לה לשוב ללכת. אומנם, ההפרדה בין מאכלים אסורים למותרים היא קשה. אבל הפרדה זו בהחלט אפשרה את טיפולה.

מנחה: שלום ובוקר טוב.
מאזינה: שלום.
יונה ליאור:  בוקר טוב.
מאזינה: בוקר טוב.  יונה.
יונה ליאור:  כן.
מאזינה: זאת חיה.
יונה ליאור: אה. וואו.
מאזינה: האמת, ד יונה, אני יכולה לדבר ?
יונה ליאור: כן, כן. בטח.
מנחה: אנחנו בשידור חי.
יונה ליאור: אנחנו בשידור.
מאזינה: אני לא יודעת 100% עברית, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולספר על  יונה ליאור. היא מטפלת בי כבר, אני חושבת, חודשיים וחבל שאני לא אספר מה קרה איתי, ומה קורה איתי עכשיו.
מנחה: אה-אם.
מאזינה: זה ממש לא יאומן. אני מכירה קצת אירידיולוגיה מחוץ לארץ, אבל האמת שדווקא דרך התוכנית הזאת ברדיו.
מנחה: הכעת אליה.
מאזינה: כן. שמעתי איך  מדברת, ואיך הדברים שהיא אומרת דומים למה שאני מרגישה. אני אומרת את האמת. אני כבר הייתי עייפה לעבור ממרפאה למרפאה, אז אמרתי: טוב, ננסה עוד אחת ואולי זה יעזור. לפי מה שנראה, נראה שאולי זה יעזור. קודם כל, הפגישה הראשונה שלי עם  יונה נמשכה שעתיים.
מנחה: כן.
מאזינה: לא הסתכלה על השעון. אני כמעט לא פתחתי את הפה, והיא אמרה לי כל מה שקורה לי. אולי יש דברים שקורים כבר שנים, ולא יודעים. אני לא רוצה להגיד דברים רעים על הרופאים, כי אנחנו צריכים אותם.
יונה ליאור:  נכון.
מאזינה: אבל בדיוק כמו  יונה אומרת. רופא קונבנציונאלי, אפילו שזה רופא כללי ומשפחה, מסתכל על כל איבר בנפרד. היו לי כמה דברים, והכי גרוע הייתה החולשה שלי ואני לא יכולתי לספר מה קורה איתי. לא יכולתי לקום מהכיסא, ואפילו לא יכולתי לשבת מרוב החולשה. אני לא יכולתי לקום בבוקר. הלכתי בכל פעם למיטה, כי לא יכולתי ללכת וכל מיני דברים שקרו לי.
מנחה: אה-אם.
מאזינה: הייתי המומה מזה אמרה לי כל מה שקורה לי, כי אפילו לא סיפרתי לה מה קורה. היא ידעה את הכול.
מנחה: כן. אחרי שהיא אבחנה אותך את עשית לפי עצתה ?
מאזינה: מה ?
מנחה: את פעלת לפי מה שהיא ייעצה לך אחרי שהיא אבחנה אותך ?
מאזינה: נכון.
מנחה: ואת ראיתי שינוי ?
מאזינה: היא הראתה לי בגדול תמונה של העין, והתמקדה בכל מיני נקודות, שכל נקודה זה איבר אחר. מה לא טוב, ומה צריכים לעשות. זה לקח קצת זמן, כי הייתה צריכה לחשוב על התרופות שכדאי לתת לי.
מנחה: כן.
מאזינה: אבל מייד קיבלתי תזונה – מה אפשר ומה אסור לי לאכול. אני מספרת לאנשים, לחברות ולמשפחה שזה קשה להאמין כמה האוכל משפיע על הגוף. האמת יש הרבה דברים טעימים, ואני לא אוהבת לאכול הרבה, אבל אני אוהבת לאכול דברים טעימים. למה לא ? אני גדלתי ככה כל החיים. זה קשה להגיד: טוב, זה אסור. אבל זה גם קשה להאמין כמה זה משפיע. שאני התחלתי עם התזונה...
מנחה: כן.
יונה ליאור: כן, כן.
מאזינה: התחלתי להרגיש יותר טוב רק מההפרדה בין מה שאפשר למה שאסור. אני אישה עם אמונה, הרבה אמונה. אני מברכת, אני תמיד מברכת.
מנחה: כן.
מאזינה: אני מברכת את הקדוש ברוך הוא, שהוא עשה שאני אשמע את התוכנית של יונה.
מנחה: כן. אז הנה, את רואה כעת גם אחרים ואחרות...
מאזינה: הוא הראה לי את הדרך להגיע אליה, ואני עושה מה שהיא אומרת לי. אני לא אגיד שאני בגיל 5, ואני לא יכולה להיות קטנה או צעירה. אני לא אשקר, אבל אני ממש בן אדם אחר, (לעומת) המצב שאני הייתי.
מנחה: אני שמחה מאוד לשמוע.
מאזינה: אני בכיתי הרבה פעמים, ואני סבלתי מזה 3 שנים. בכיתי, כי אמרתי שאני רוצה להיות בן אדם נורמאלי שיכול ללכת. זה משהו כל-כך פשוט, שיכולים לעשות את זה באופן רגיל, וכמה זה שונה שאי-אפשר לעשות את זה. אבל בסוף קיבלתי את הרשימה של כל התרופות, ואני לוקחת אותן.
מנחה: מה שמך ? חנה ?
יונה ליאור: חיה.
מאזינה: חיה.
מנחה: אנחנו חייבים לסיים, אבל...
מאזינה: אני רוצה להגיד עוד משהו וזהו.
מנחה: כן.
מאזינה: תשומת הלב שנותנים שם במרפאה זה גם לא רגיל: מתקשרים אלייך ומתעניינים. (הכול) במצב רוח טוב. זה לא מיותר שמתקשרים עוד פעם.
מנחה: כן, כן. עם המון אהבה והמון אכפתיות. אני מודה לך מקרב לב שעלית.
יונה ליאור: ריגשת אותי. תודה-רבה. תודה.