נדון: ילד בן 4 המורט ואוכל את שערותיו
תמצית: יונה מדווחת על ילד בן 4 המורט את שערותיו ואוכל אותן. היא מסבירה כי מדובר בתופעה רגשית (המכונה על ידי הפסיכיאטרים כטריכוטילומניה), המתבטאת בחוסר יכולת שליטה. לדברי יונה זוהי בעיה רגשית של כעס עצמי ורצון להכאה עצמית. הסיבות לכך יכולות להיות חוסר של ויטמינים ומינראלים, אך גם כדאי לבדוק את רמת הסרוטונין בגוף. הילדים הסובלים מהפרעה זאת יכולים להיות אינטליגנטיים וחכמים, אבל המשיכה בשיער מעניקה להם אדרנלין. יש צורך לטפל בכך בדחיפות.
תמצית מקוצרת: יונה מסבירה על הפרעה של מריטת שיער כפייתית אצל ילד בן 4 ועל הקשר של הפרעה זו לרמת הסרוטונין ולמינראלים ולוויטמינים שונים.
תגיות: טריכוטילומניה, סרוטונין
מנחה: יונה, שאלה שהגיעה אליי גם ב-SMS, וגם בתא הקולי שלי, לגבי ילד בן 4, שמורט את שערותיו וגם דוחף אותן לפיו.
יונה ליאור: נכון.
מנחה: מה זה אומר הדבר הזה ?! אימא היסטרית, מאזינה מירושלים, שלחה לנו כמויות אדירות של אס.אם.אסים.
יונה ליאור: זו תופעה ששייכת למערכת הרגשית. דרך אגב, אין גיל לדבר הזה. גם של קטנים יותר, אבל זה עוד יותר גרוע שזה מתחיל בגיל מאוד צעיר. תופעה זו נקראת בשפה פיקה ? (והיא מתארת) ילדים שאוכלים גירים, מסמרים. אוכלים את החלקים של האף שלהם.
מנחה: האם מציינת (שהילד) חכם מאוד ומצטיין בלימודים ואינטליגנטי בצורה בלתי רגילה.
יונה ליאור: כן, כן. אבל זו הדרך שלו להגיע להכאה עצמית. זוהי איזושהי בעיה רגשית, שמתחילה באיזשהו תהליך של כעס עצמי. צריך לטפל בזה בדחיפות, כי אחר-כך אתה רואה אנשים כאלה ללא גבות, ללא...
מנחה: המאזינה שואלת האם (התנהגות זאת) היא (כתוצאה) מחסרים ?
יונה ליאור: בוודאי. זה גם חסרים, וגם בעיה שצריך לבדוק מה קורה שם במשפחה.
מנחה: גם חסרים...דברים אחרים עלולים להיות בנושא הזה ?
יונה ליאור: נכון. חוסרים של ויטמינים ומינראלים, אבל זה סוג של חוסר הבעה שקשה לי להגיד את מה שאני רוצה להגיד ואז אני מכה את עצמי. אני מורט לעצמי. זה סוג...
מנחה: אני קורא לזה מ"ר – מחסום רגשי.
יונה ליאור: נכון, אבל אני רוצה להגיד שזה גם נובע מאיזושהי פגיעה בסרוטונין. זאת אומרת, זה הורמון ששייך למוח, לאנרגיה ולסיפוקים שלנו ואז הוא מורט לעצמו את הדברים.
אני יכולה להגיד לך שיש אנשים שממש מכופפים את האצבעות שלהם, או ילדים, שכאילו לוקחים וממש מענישים.
מנחה: אז מה העבודה שצריך לפה, באיזה מישור ?
יונה ליאור: זה אבחון נכון שאפשר לראות איזה חוסרים חסרים לילד, ואיך הוא מתנהג כלפי חוץ. אלה בדרך כלל ילדים שמאוד מרצים את האחרים ומטפלים בהם. אלה ילדים שבאו לאוויר העולם והם יודעים שהם צריכים, מה שנקרא...
מנחה: היא כותבת שזה בן הזקונים.
יונה ליאור: כן. זה ילד שיש לו הרגשה שהוא צריך (משנה) אתה יודע כמה אנשים וילדים, שאני נפגשת איתם, אומרים: אבל את יודעת איזה אהבה אנחנו נותנים לו. את יודעת איך אנחנו קונים לו. את יודעת איך אנחנו זה. זה בכלל לא משנה מה אנחנו נותנים, זה מה שהילד מרגיש.
מנחה: הזכרת את הנושא של חסר בסרוטונין. אז מה עושים ?
יונה ליאור: נכון. דרך האירידיולוגיה אפשר לראות איזה חומרים חסרים, ואז לשנות לו את המרכיב. זה בדרך כלל גם ילדים שאוהבים מתוקים ופחמימות. אלה ילדים שיש להם גם תולעים, והם בדרך כלל יש להם נטייה להידבק בכינים. אלה אנשים שלא מבינים אותם כמו ש...
מנחה: אז נוצר התסכול.
יונה ליאור: נכון. אז נוצר התסכול. אתה יודע, זה מתחיל בזה שאנשים מסובבים את השיער.
מנחה: קודם כל זה משחק, ואחרי זה המשיכה.
יונה ליאור: נכון. המשיכה עצמה זה סוג של אדרנלין שהילד מקבל.
מנחה: אז למה הבליעה של השיער ?
יונה ליאור: הבליעה זה סוג של משהו...
מנחה: שיכול להיות מסוכן.
יונה ליאור: בוודאי. תשמע, אני רוצה להגיד לך שטיפלתי בילד שהייתי לו סתימת מעיים כתוצאה מבעיות של שיער. הוצאנו לו כמויות של שיער. קיר, גיר. אוכלים מסמרים, אוכלים נייר. בולעים מסטיקים.
מנחה: אז יש שם חסרים של סידן ?
יונה ליאור: נכון. צריך לטפל בזה גם בצד הפיזיולוגי וגם בצד הפסיכולוגי, וזאת הגדולה של האירידיולוגיה. זה התחום שאני מתעסקת בו.
מנחה: ...העליתי את השאלה החשובה הזאת.
יונה ליאור: קודם כל, אתה לא יודע כמה אני מודה לך, כי אתה לא יודע כמה פעמים אני רוצה להעלות את הנושא הזה, ופשוט מקוצר זמן, ומשירות שאנחנו נותנים לאנשים, אנחנו לא מדברים על זה.
אני רוצה להגיד לך שאני מכירה ילד (משנה) הגיע אליי ילד שיש לו הפרעות אכילה בגיל שנה. הוא לא עולה במשקל ועל-ידי זה אני ראיתי את הדבר הזה. למשל, ילדה בת 5, שהגיעה אליי, והיא נראית כמו ילדה בת שנתיים. אתה יכול לראות איך היא מפרקת את האוכל, ואיך היא מפחדת לאכול אוכל שהיא לא מכירה ולזה יש השלכה על כל הדברים: כניסה לבית חדש, לבית ספר חדש, לגן חדש, לבגד חדש.
מנחה: הטריגר העיקרי הוא, כמובן, רגשי.
יונה ליאור: הוא רגשי ופיזיולוגי. זאת אומרת, אפשר לראות גם את פיזיולוגיה וגם את הפסיכולוגיה. אלה בדרך כלל ילדים שעברו טראומה, וחשפו אותם בפתאומיות למשהו חדש, וכשההורים לא ידעו שהילד לא יכול להתמודד עם זה, אז אלה התופעות.